תנועות בלתי רצוניות המכונות גם טיקים הינן תנועות יחסית מאוד מהירות של קבוצות שרירים מסוימות בגוף שלנו. אותן תנועות חוזרות על עצמן, באופן בלתי נשלט- בלתי רצוני. קיימים שני סוגים עיקריים של תנועות בלתי רצוניות – טיקים תנועתיים שמאופיינים בתנועות הגוף, לעומת טיקים קוליים שבאים לידי ביטוי בהשמעת קולות. ברוב המקרים, טיקים הם דבר שהוא חולף, אך יש מקרים בהם הם ממשיכים להופיע ולכן דורשים טיפול. שמדובר בטיקים מהסוג הראשון, קרי תנועתיים – לרוב השרירים שיהיו מעורבים בתנועה יהיו שרירי הפנים, הראש, הצוואר וגם העיניים. לעומת זאת, שמדובר בטיקים מהסוג השני, קרי טיקים קוליים, הקול יהיה מאופיין בהופעה של שיעול, כחכוח של הגרון, רחרוח ואנחה. מכירים את הניסיון שלנו למנוע מעצמנו להתעטש או לפהק? יש לחלק מהאנשים את היכולת למנוע הופעה של טיקים, אבל הדבר לרוב יוביל להיווצרות של מתח, עד אשר הטיק ישתחר לגמרי. באתר tics.co.il תוכלו ללמוד עוד על תנועות בלתי רצוניות, על הסיבות, הגורמים ודרכי הטיפול המתאימות.
מתי מופיעים טיקים ומדוע?
טיקים ברוב המקרים מתחילים להופיע כבר בגיל הילדות. הורים רבים מעידים על כך כי הם שמים לב שלילדים שלהם יש טיקים כאלה או אחרים, אך הם חולפים מעצמם. כלומר, רוב התנועות הבלתי רצוניות מופיעות כבר מגילאים צעירים כמו גיל 4 או חמש, לפעמים אפילו כבר קודם. ברוב המקרים, אין צורך להתערב או להילחץ, שכן תוך מספר ימים, הטיקים יחלפו כאילו לא היו. יש סיבות שונות ומגוונות להופעה של טיקים כמו עייפות מוגברת, לחץ ואפילו חרדה. במקרים אחרים, אך נדירים יותר מדובר בתופעה המכונה תסמונת טורט אותה יש לאבחן ולקבוע טיפול ראוי במידת הצורך.
מהי התסמונת הזו ומה צריך לעשות עם ילדים הסובלים מהופעה של טיקים?
בשונה מטיקים פשוטים, שמופיעים לעיתים רחוקות, שמדובר בתמונת טורט, הטיקים הינם משולבים – מורכבים כלומר גם קוליים וגם תנועתיים. חלק מהילדים ובני הנוער הסובלים מהתסמונת יפתחו עם הזמן הפרעות קשב וריכוז, הפרעות התנהגות והפרעות שינה.
במידה וזיהיתם כי אצל הילד שלכם מופיעים טיקים כאלה או אחרים, חשוב שלא לשפוט, לבקר, לנזוף או להעיר לו, שכן מעשים כאלה רק יחמירו את התופעה ויכניסו את הילד שלכם ללחץ. מומלץ שלא לנסות לעצור את ההופעה של הטיקים, לילד כרגע אין שליטה בנושא. חשוב להבדיל בין ילדים שלא שמים לב לכך שהם עושים את הטיקים ואז פשוט מומלץ להתעלם מזה, לבין ילדים שכן שמים לב לכך, ואז ניתן לעודד אותם, לגרום להם להרגיש שמדובר במשהו טבעי לגמרי שמופיע אצל עוד ילדים ולאפשר להם להתנהג כמה שיותר בטבעיות לגבי זה.